אמנות וטוקיו בקזינו סן רמו: וייבים של שישי בצהריים

159
שבוע שעבר מצאתי מקום חדש בעיר (חדש עבורי, כן?) ורציתי לשתף איתכם בבלוג כל כך אבל במקום לכתוב לכם חברים אני לומדת בלי הפסקה. קוראת על פמניזם וצופה בסרטים משנות ה-40. בתקווה, להפוך יום אחד ליוצרת מתוחכמת ומיוחדת.

אז…. תנו לי לספר לכם על קזינו סן רמו,

ולהראות לכם בתמונות, כמובן.

ארוחת בוהריים מקסימה באמצע יום שישי ביפו

אני וגיא רצינו ארוחת בראנץ' רומנטית כמו שאנחנו אוהבים, הוא ברמן, בין הברמנים הכי טובים בעיר (כן, אני משוויצה. יש במה.) הוא ברמן שאוהב אוכל טוב ואנשים נחמדים. חיפשתי מקום מעניין ותוך כדי שהסתכלתי באבנטים הקרובים בפייסבוק הבנתי שזה האירוע שהכי שווה לי להגיע אליו

הייטקיסט ישראלי, בשם יניב פוגל מצייר את חייו בטוקיו, יפן. יניב נוסע ברכבת לעבודה ובדרך הוא מקבל השראה מהתרבות היפנית, מהפשטות שלהם, מהאוכל…

התערוכה נקראת "טוקיו ואני"

אחרי שראיתי את האירוע נהייתי סקרנית לראות את האמנות שלו, אדם שנמצא בתרבות זרה, שונה מאוד משלו, ואיך הוא נחשף לפולקלור היפני הכול כך חדש עבורו. לפני שהתחלתי את בית הספר לקולנוע אני עצמי טיילתי בעולם, אמנם עדיין לא הייתי במזרח. אבל הייתי במקומות מערביים בארה"ב שניתן בהחלט להגיד עליהם שהם שונים מישראל אז יכולתי להזדהות עם התחושות של האדם הנודד.

אז הגענו לשם, רחוב נחמה, 2.

האוכל היה טעים מאוד, הדרינקים היו פשוטים ומתאימים לבראנץ', גם המחיר שלהם מאוד מתאים, 25 ₪ לקוקטייל – בהחלט מחיר הגיוני. פעם הבאה, בטוח אשתה יותר.

המוזיקה נוגנה על ידי התקליטנית דניאל וקנין, שחייב לציין שיש לה הילה של סטייל סביבה,

היה כיף,

תבואו לקזינו,

קזינו סן רמו.

מקווה שאהבתם,

א.

3>

Comments are closed.